פסק-דין בתיק ת"א 000555/95

בפני כתב תביעה מתוקן שהוגש לאחר שהמנוח נבו אפרים ז"ל (להלן: "המנוח") נפטר, בו עותר עזבונו לאכיפת שלושה חוזי מכר, המתייחסים לשלוש חנויות צמודות בבניין הנמצא ברח' טשרניחובסקי פינת סעדיה גאון ברחובות (להלן: "החנויות"). העזבון טוען כי המנוח רכש את שלוש החנויות ועל כן מלוא הזכויות בחנויות שייכות לעזבון. לחילופין ובמידה ולא ניתן לאכוף את ההסכמים, מבקש העזבון כי יפסקו לטובתו פיצויים בגין אי קיום החוזים.

מן הראוי לציין כבר בפתח הדברים שמדובר בתובענה מאוד ישנה שעברה גלגולים רבים, כאשר המנוח נפטר לאחר הגשת כתב התביעה, ובעקבות זאת כתב התביעה תוקן.

העד היחידי מטעם התביעה הוא בנו של המנוח, שהיה קטין כבן 11 בזמנים הרלוונטיים לתובענה, ועל כן עדותו, רובה ככולה, מבוססת על עדות שמיעה ועדות סברה שאינן קבילות.

מבוא

1.         במהלך שנת 1986 ביקש המנוח לרכוש את שלוש החנויות יחד עם שותף בשם בארי שאינו בעל דין.

לצורך כך הם פנו לעו"ד ורון, הנתבע 2, על מנת שיערוך את החוזים. במהלך הדברים פרש השותף מהעסקה, והמנוח ביקש לרכוש את מלוא הזכויות בחנויות בעצמו.

לצורך רכישת החנויות ע"י המנוח נערכו ביום 30.10.86 שלושה חוזים בין צדדים כדלקמן:

א.         לגבי החנות הראשונה נערך הסכם בין המוכרים - הנתבע 1 ואורי יצחק (שאינו בעל דין), לבין המנוח.

ב.         לגבי החנות השניה נערך הסכם בין המוכרת - הנתבעת 5, שהיתה קטינה בעת עריכת החוזים, באמצעות אפוטרופסה הטבעי, הנתבע 1, לבין המנוח.

ג.          לגבי החנות השלישית נערך הסכם בין המוכרים - הנתבע 3 ואשתו, שאינה בעלת דין כאן, לבין המנוח.

אין חולק, כי מאז עריכת החוזים ביום 30.10.1986 קיבל המנוח את החזקה בחנויות, ועד לפטירתו החזיק המנוח בחנויות ונהג בהן מנהג בעלים. לאחר פטירתו המשיכו יורשיו להחזיק בחנויות, ולהשכירן לשוכרים שונים.

המחלוקת לגבי החנות הראשונה

2.         אין מחלוקת כי עובר לחתימת ההסכם היו הזכויות בחנות זו של נתבע 1 ושל אורי יצחק, בחלקים שווים. על חוזה המכר למכירת חנות זו חתם נתבע 1, שטען שיש לו יפוי כח גם מאורי יצחק ואולם, בסופו של יום הסתבר כי אורי יצחק לא חתם על החוזה, לא נתן יפוי כח לנתבע 1 למכור בשמו את מחצית הזכויות בחנות שהיו שייכות לו, וטען שמעולם לא מכר אותה.

בשנת 1991 הגיש אורי יצחק תביעה לפס"ד הצהרתי לבית המשפט המחוזי בתל אביב (ת.א. 1660/91) בבקשה להצהיר שחלקו בחנות לא נמכר על ידו למנוח. תביעתו התקבלה, וניתן פסק דין הקובע כי מחצית החנות שהיתה בבעלות אורי יצחק לא נמכרה למנוח, והיא שייכת לו.

מכאן שעל אף האמור בחוזה, המנוח רכש רק מחצית הזכויות בחנות הראשונה, על אף שהתכוון והבין שהוא רוכש את החנות בשלמותה.

נתבע 1 לא הגיש כתב הגנה ולא התייצב לדיון, אף כי כתב התביעה נמסר לו כדין. הואיל והוא חתם בשם אורי יצחק על החוזה, לא מן הנמנע כי הוא גם קיבל את מלוא התמורה בגין החנות, אם כי לא הובאו ראיות בענין זה. בכל מקרה, יש לקבוע כי המנוח רכש רק את זכויותיו של הנתבע 1 בחנות. הואיל ונתבע 1 הציג בפני המנוח מצג שווא כאילו הוא מוסמך להתחייב גם בשם שותפו לחנות - הרי שבכך הפר את התחייבותו, הוא גרם נזק לתובע, והוא חייב לפצותו בגין נזקיו.

נגד נתבע 1 שלא התגונן יש ליתן פס"ד כמבוקש לגבי החנות הראשונה.

התובע זכאי לפיצוי בגין מחצית החנות. מטעם התובע הוגשה חוו"ד שמאי שנערכה ע"י אינג' חיים גלנצר,שלא נסתרה ואשר מתוכה עולה ששווי 3 החנויות יחד שהיו במקורן זהות מסתכם בסך של 115,000 דולר, מכאן ששוויה של מחצית חנות הוא 19,167 דולר.

לפיכך נתבע 1 חייב לפצות את התובע בסך 19,167 דולר, בשקלים בהתאם לשער יציג ביום התשלום.

כמו כן ניתן בזה נגדו צו עשה כמבוקש, להעברת הזכויות שלו בחנות לתובע.

המחלוקת לגבי החנות השניה